חנוכה – סיפור החג

חג החנוכה נחגג במשך שמונה ימים, מ-כ"ה בכסלו, והוא מהחגים אותם קבעו חכמים ואינו מוזכר בתורה. בחג חוגגים את נצחון המכבים (החשמונאים ובראשם יהודה המכבי) על היוונים ואת נס פך השמן. על פי המסופר בספר מכבים ובמקורות נוספים, בשנת 167 לפנה"ס גזר אנטיוכוס הרביעי, מלך הממלכה הסלאוקית שמרכזה באי היווני, גזרות דת נגד הדת היהודית בארץ ישראל שהייתה תחת שליטתו, וכן השתלט על המקדש והכניס לתוכו פסל של האל היווני זאוס. בעקבות הגזרות החל מרד בקרב היהודים שהוביל לבסוף לביסוס ממלכה יהודית עצמאית בארץ ישראל. המכבים אף כבשו בחזרה את בית המקדש מידי היוונים. הם טיהרו אותו ממזבחות האלילים והכשירו אותו לעבודת אלוהים, הדליקו בו מנורה, שהכינו במקום המנורה הקבועה שדלקה בו והיוונים בזזו, ובמשך שמונה ימים חגגו את חנוכת בית המקדש – את חזרתו לידי העם היהודי כדי שיוכלו לעבוד בו את האל. המכבים קבעו לזכר נס הניצחון של המעטים על הרבים, חג שיצוין מדי שנה במשך שמונה ימים – חג החנוכה. בהמשך, חז"ל קבעו תפילה מיוחדת לזכר הניצחון – על הניסים.

בתלמוד הבבלי, שנכתב מאות שנים לאחר המרד, מוזכר לראשונה נס נוסף אותו חוגגים בחנוכה והוא נס פך השמן. על פי המתואר במסכת שבת (דף כ"א, עמוד ב') עמד לרשות המורדים רק פך אחד קטן של שמן זית שלא נטמא לצורך הדלקת המנורה. אף על פי שכמות השמן בפך הספיקה רק ליום אחד, נעשה נס והשמן הספיק לשמונה ימים. 

את נס פך השמן מזכירים בהדלקת נרות חנוכה, ובאכילת מאכלים עם שמן כמו סופגניות ולביבות. את נרות החנוכה מדליקים בחנוכייה בת שמונה קנים ונר תשיעי לשמש, ובכל יום מוסיפים נר, לסמל הן את נס פך השמן שנמשך שמונה ימים והן את האור שנוסף בחנוכה בעקבות ניצחון המכבים. כמו כן, נוהגים לשחק בסביבון, המוסיף לשמחת הילדים בחג, ועליו כתובות האותיות הראשונות במשפט "נס גדול היה פה/ שם", לזכר הנס.

סיפורו של החג ומנהגיו יכולים ללמד אותנו על כוח האמונה, על התגברות האור על החושך, על היכולת ליצור שינוי במציאות על ידי עשייה, על החשיבות להילחם על מה שחשוב לנו, על גבורה, על שמירה על הזהות, ועוד.