מקור
הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם.
כָּל דִכְפִין – יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ – יֵיתֵי וְיִפְסַח.
הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.
הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.
(מן ההגדה של פסח)
תרגום לעברית:
זה הוא לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים.
כל מי שרעב – יבא ויאכל, כל מי שצריך – יבא וישתתף בסעודת הפסח.
השנה כאן, לשנה הבאה בארץ ישראל.
השנה אנו עבדים, לשנה הבאה בני חורין.
עקרונות בתכנון הלמידה
שאלות מהותיות
- במה מסורות משפחתיות הנן חלק חשוב מחיינו?
- מה נוכל ללמוד מן הדורות השונים?
- כיצד המנהגים היהודיים משקפים את ערכי היהדות?
- מה הם הערכים היהודיים (כגון: חירות, אחריות, צדק, קהילה, כבוד לאחר, ועוד) שחברה מתוקנת צריכה להוקיר?
שאלות מהותיות הקשורות לתוכן
- כיצד המצה מחברת אותנו לדורות הקודמים?
- כיצד זיכרון אירועי העבר משפיע על התנהגותנו בהווה?
- כיצד מנהגי ליל הסדר מלמדים אותנו על החשיבות של עזרה לאחרים?
- מהו כוחם של סמלים להעביר רגשות, רעיונות וערכים?
רקע למורה
"הא לחמא עניא" היא הפסקה הפותחת את המגיד, החלק בסדר פסח בו מספרים את סיפור יציאת מצרים. הטקסט מופיע לראשונה בהגדות מתקופת הגאונים (המאה ה-9 לערך), והוא כתוב בשפה הארמית. המצה מסמלת הן את העבדות (בהיותה לחם דל) והן את החירות (כי בני ישראל...
עוד
"הא לחמא עניא" היא הפסקה הפותחת את המגיד, החלק בסדר פסח בו מספרים את סיפור יציאת מצרים. הטקסט מופיע לראשונה בהגדות מתקופת הגאונים (המאה ה-9 לערך), והוא כתוב בשפה הארמית. המצה מסמלת הן את העבדות (בהיותה לחם דל) והן את החירות (כי בני ישראל יצאו בחיפזון והלחם לא הספיק לתפוח). בקטע מובאת המצה כסמל לעבדות ועוני, ומובן ממנו שמי שיש לו אמור לחלוק את מצתו לנזקקים. כפי שפעם אנחנו היינו עבדים ועניים, היום, בהיותנו חופשיים ושבעים, חובה עלינו להזמין לשולחננו ולדאוג לנזקקים.
ארמית הייתה השפה הנפוצה בקרב היהודים בתקופה שבה נכתב "הא לחמא עניא". הבחירה לכתוב את הקטע הזה בשפה המוכרת לכל מעידה על חשיבותו.
פתיח אפשרי 
להעמקה ולדיון 
הצעות לפעילויות 
להרחבה החלק של "מגיד" מספר את סיפור עבדות מצרים והיציאה ממצרים.
שאלו: במה הייתם פותחים אותו? מה הנושא / הרעיון / הציטוט שלדעתכם מתאים לפתיחה?
כעת למדו את "הא לחמא עניא", ושאלו אותם מה דעתם על בחירה זו לפתיחה, מה לומדים ממנה.
- מדוע דווקא בחג החירות אנו מצווים לזכור שפעם היינו עבדים?
- למה לדעתכם קוראים למצה לחם עוני? מהו לחם של עניים?
- מדוע דווקא בתחילת ליל הסדר אנו מזכירים את לחם העוני?
- מה הקשר בין חירות לעוני? האם אדם עני יכול להיות לגמרי חופשי?
- האם אדם שבע יכול להיחשב עני? האם תוכלו לחשוב על סוגי עוני שהם לא כלכליים? תנו דוגמאות.
- מה אמורה הזכרת העוני של אבותינו ואמותינו ללמד אותנו על התנהגותנו בהווה?
- מדוע נבחר מאכל מסוים – המצה – לסמל את העוני? למה לא מספיק לספר על העוני?
- התחלקו לקבוצות קטנות. כל קבוצה תחשוב על סיטואציה בה אדם מוגבל בפעילות אנושית בסיסית בגלל עוניו. עליהם להמחיז את הפעילות והתלמידים האחרים יציעו דרך בה החברה יכולה לפתור את המצוקה הזו, לא רק על ידי נתינת כסף, אלא פתרון לטווח ארוך.
- מנהג עתיק בפסח הוא "קמחא דפסחא" (מילולית: קמח של פסח) – איסוף אוכל וצדקה עבור אלה שאין להם כיצד לקיים את החג. התארגנו על מבצע צדקה קבוצתי לקראת פסח. הכינו דף מעוטר שיצורף לחבילות ובו ייכתב ההסבר על מנהג קמחא דפסחא ועל המסר כפי שנלמד מ"הא לחמא עניא".
- אפשר להקרין סרטון של הא לחמא עניא, בו מציגים באמצעות ציור בחול המחשה של החיבור בין יציאת מצרים לתמיכה בנזקקים.
- חז"ל דורשים את המילים חמץ ומצה לפי איך שהן נשמעות בעברית: חמץ – דומה למילה להחמיץ, מצות – דומה למילה מצוות וגם למילה למצות. מההלכה לא להחמיץ את המצות חז"ל מלמדים אותנו רעיון חדש: לא לפספס את המצוות – "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה" (מכילתא שמות יב, ז). כיצד נמנע מהחמצת הזדמנות לעשות מעשים טובים?
לימוד נוסף שאפשר ללמוד הוא לא להחמיץ הזדמנויות, ולמצות אותן עד תום.
ספרו: מתי החמצתם הזדמנות? כיצד הייתם יכולים למצות אותה? - לפי פרשנים החמץ – שתופח ועולה – מסמל גאווה, ואילו המצה הדקה והפשוטה מסמלת את הענווה. שוחחו: מתי אנחנו מתנהגים כמו החמץ, כיצד נוכל באותו מקרה להתנהג כמצה? האם יש מקרים בהם יש לחמץ, לגאווה, יתרון?
