קשה לסלוח

זהו סיפור על שני נערים, ראובן ודני, המתגוררים בארצות הברית, שם מַרְבּים הילדים לשחק במשחק כדור הנקרא בֵּייסְבּוֹל (כדור בסיס). בעת משחק בייסבול כזה, נפגע ראובן בפניו מפגיעת כדור שנחבט על ידי דני, שחקן מהקבוצה הַיְריבָה. ראובן אושפז בבית החולים, והרופאים לא ידעו אם יצליחו להציל את עינוֹ. ראובן לא הכיר את דני, הילד שֶׁחָבַט בכדור, אך היתה לו תחושה כי דני פגע בו בכוונה. כמה ימים לאחר המקרה בא דני לבקר את ראובן בבית החולים.

מספר ראובן, הילד הפצוע, על הפגישה עם דני:

דָּנִי הָיָה הָאָדָם הָאַחֲרוֹן בָּעוֹלָם שֶׁצִּפִּיתִי לְבִקּוּרוֹ.

"לִפְנֵי שֶׁתֹּאמַר לִי עַד כַּמָּה אַתָּה שׂוֹנֵא אוֹתִי", אָמַר דָּנִי בְּשַׁלְוָה, "הַרְשֵׁה לִי לוֹמַר לְךָ שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר עַל מָה שֶׁקָּרָה". נָעַצְתִּי בּוֹ אֶת מַבָּטִי, וְלֹא יָדַעְתִּי כֵּיצַד לְהָגִיב.

"מָה אוֹמְרִים הָרוֹפְאִים עַל הַסְּרִיטָה בִּקְרוּם הָעַיִן?" שָׁאַל דָּנִי.

"מֵהֵיכָן אַתָּה יוֹדֵעַ עַל הַסְּרִיטָה?" שָׁאַלְתִּי.

"צִלְצַלְתִּי אֶמֶשׁ לְאָבִיךָ וְהוּא סִפֵּר לִי".

"הֵם עֲדַיִן לֹא יוֹדְעִים, יִתָּכֵן שֶׁאֶשָּׁאֵר עִוֵּר כָּל יָמַי בְּעַיִן זוֹ". דָּנִי הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ וְשָׁתַק.

"אֵיךְ אַתָּה מַרְגִּישׁ כְּשֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהָפַכְתָּ מִישֶׁהוּ לְעִוֵּר?" שָׁאַלְתִּי אֶת דָּנִי, וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַזַּעַם חוֹזֵר אֵלַי.

"מָה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאוֹמַר?" עָנָה. בְּקוֹלוֹ לֹא הָיָה כַּעַס אֶלָּא עֶצֶב. "הַאִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאַגִּיד שֶׁאֲנִי אֻמְלָל? אִם כָּךְ, דַּע לְךָ שֶׁאֲנִי אֻמְלָל!"

"וְזֶה הַכֹּל? רַק אֻמְלָל? אֵיךְ אַתָּה מְסֻגָּל לִישֹׁן בַּלֵּילוֹת?"

…

אף על פי שראובן גֵירֵש אותו, שב דני לְמָחֳרָת לבקר את ראובן.

"בָּאתִי לְדַבֵּר אִתְּךָ", אָמַר דָּנִי בְּשֶׁקֶט.

"וּבְכֵן, אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ", אָמַרְתִּי, "מַדּוּעַ אֵינְךָ הוֹלֵךְ הַבַּיְתָה? לֵךְ הַבַּיְתָה, וְשָׁם תִּצְטַעֵר עַל עֵינִי!"

הוּא קָם לְאִטּוֹ. "אֲנִי בֶּאֱמֶת מִצְטַעֵר", אָמַר חֶרֶשׁ.

"בֶּטַח", חָשַׁבְתִּי בְּלַעַג.

הוּא הֵחֵל לְמַלְמֵל מַשֶּׁהוּ, נִשְׁתַּתֵּק וְאַחַר כָּךְ פָּנָה, יָצָא מִן הַחֶדֶר וְנֶעֱלַם.

שַׁבְתִּי לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה, רוֹעֵד מְעַט וּמְבֹהָל מִכַּעֲסִי וּמִשִּׂנְאָתִי.