חסד במגילת רות

מגילת רות היא אחת מחמש מגילות מספרי הכתובים בתנ"ך. המגילה מספרת על משפחה חשובה בתקופת השופטים, שעזבה את נחלת יהודה לשדה מואב בעקבות רעב. אב המשפחה ושני הבנים מתים והאם, נעמי, נותרת עם שתי כלותיה המואביות. אחת הכלות, רות, נוהגת בחסד עם חמותה, ומחליטה לשוב עם נעמי ליהודה ולקבל עליה את הדת היהודית. רות יוצאת לשדה ללקט שיבולים משום עניותה, ובמקרה מגיעה לשדהו של בועז, חקלאי אמיד, קרוב משפחה של נעמי. בועז מבחין ברות ומצווה על הקוצרים להשאיר לרות שיבולים בכוונה, ולהקפיד לא להביך אותה. רות שבה עם השיבולים לנעמי שמופתעת מכמות השיבולים שליקטה. נעמי מזהה את מעשה החסד שעשה בועז עם רות ורואה בהשתלשלות המקרים חסד מאלוהים. לאחר מכן בועז נושא את רות לאישה ומצאצאיהם נולד דוד המלך.

נהוג לראות במגילת רות מגילה המלמדת על עשיית חסד. כך לדוגמא נאמר במדרש רות רבה: "מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה, ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים" (פרשה ב, פיסקה יד). החסדים המוזכרים במגילה הם: החסד של רות עם נעמי, שלא מותירה אותה לשוב לבדה לארץ יהודה ומוכנה אף להצטרף לעמה של נעמי למרות שלא מובטח לה שום גמול על מעשיה ; רות מלקטת שיבולים עבור נעמי ; החסד של בועז עם רות בשדה ולקיחת אחריות על כלכלת רות ונעמי ; רות נישאת לבועז למען שימור שם ביתה של נעמי ועשתה חסד עם בועז שלא בחרה בבחור צעיר מחוץ למשפחה במקומו; נעמי מציינת שהשתלשלות הדברים הוא חסד מאת אלוהים. 

שלא במקרה, חלק נכר ממעשי החסד מתרחשים בשדה ובהקשר של תקופת הקציר. התורה קושרת בין מחזור החיים החקלאי לבין מתנות עניים (צדקה), ולשלוש מצוות שעיקרן הוא עשיית חסד עם החלשים בחברה: פאה, שכחה ולקט. מצוות אלו מורות לחקלאי להותיר בשדה מתבואתו לעניים. מצוות אלה הן חלק ממספר רב של מצוות מוסריות בתורה שמטרתן יצירת חברת צדק המבוססת בין היתר על חסד.

מגילת רות נקראת בשבועות משום שזמן התרחשותה הוא בתקופת הקציר וחג השבועות הוא חג הקציר. כמו כן, חג השבועות הוא חג מתן תורה והתורה מדגישה את חשיבותה של עשיית החסד. רות אף נחשבת לגיורת שבחרה להצטרף לעם ישראל, בדומה להתחייבות בני ישראל לשמור את התורה במעמד הר סיני. הסבר נוסף לקשר בין המגילה לחג, הוא המסורת לפיה שבועות הינו זמן לידתו ופטירתו של דוד המלך, שהוא כמצוין במגילה, צאצא של רות.