מגילת אסתר – סיפור החג

אחשוורוש מקדם את השר הָמָן להיות החשוב בשרי המלך. כל עבדי המלך משתחווים להמן, מלבד מרדכי שמסרב להשתחוות. המן כועס על כך ובתגובה מחליט להשמיד את כל היהודים במלכות המלך אחשוורוש.

וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן, כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ; וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. […] וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה.

וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי.

(אסתר פרק ג, פסוקים ב; ה-ו)

המן מטיל גורל [פּוּר] וקובע על פיו את תאריך השמדת היהודים לחודש אדר. הוא מקבל מהמלך את חותמתו ואישורו ושולח איגרות לכל מדינות המלך עם הציווי להרוג את היהודים בתאריך המיועד י"ג באדר.

מרדכי והעם היהודי בממלכת אחשוורוש מתאבלים על הגזרה. מרדכי מעודד את אסתר לפעול למען הצלת העם היהודי. אסתר יודעת שאם תפנה למלך אחשוורוש ללא הזמנתו היא מסכנת את חייה, וקוראת לכל העם לבקש רחמי שמים על הצלחתה במשימה להצלת העם.

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי, לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם. גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי.

(אסתר פרק ד, פסוקים טו-טז)

אסתר מופיעה בלא הזמנה בפני המלך לקדם את תוכניתה להציל את עמה.

וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר, נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו; וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט.

וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ, מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְיִנָּתֵן לָךְ.

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ.

(אסתר פרק ה, פסוקים ב-ד)

במשתה היא מבקשת מהמלך להגיע גם למחרת עם המן למשתה נוסף. המן יוצא מהמשתה שמח אבל נתקל במרדכי שאינו משתחווה בפניו. הוא מתייעץ עם משפחתו ואוהביו כיצד לנהוג במרדכי והם מייעצים לו לתלות את מרדכי.

בלילה נודדת שנת המלך והוא מבקש שיקראו בפניו בספר דברי הימים, ונזכר במקרה בו הציל אותו מרדכי מהתנקשות. המן מגיע לחצר הארמון כדי לספר לאחשוורוש על תוכניתו לתלות את מרדכי על עץ. המלך קורא לו, ולפני שהמן מספר לו על תוכניתו, הוא מתייעץ איתו כיצד יש לנהוג באיש שהמלך רוצה לכבדו. המן חושב שהכוונה אליו ומציע להרכיב את האיש בעיר בבגדי מלכות. אחשוורוש מצווה על המן לנהוג באופן זה במרדכי.  המן נאלץ לסבול את ההשפלה הזו מול שנוא נפשו.

וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס, וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי; וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר, וַיִּקְרָא לְפָנָיו, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.

וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ; וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ.

(אסתר פרק ו, פסוקים יא-יב)

המלך והמן מגיעים למשתה השני שעורכת לכבודם אסתר. אסתר מתוודה בפני המלך על התכנון להשמיד את עמה וחושפת את האחראי לדבר – המן.

וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וַתֹּאמַר […]

תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי, וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי. כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי, לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד; […]

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה: מִי הוּא זֶה וְאֵי-זֶה הוּא, אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן.

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה.

(אסתר פרק ז, מתוך פסוקים ג-ו)

המלך כועס על המן ומצווה לתלות אותו על העץ עליו רצה לתלות את מרדכי.

מרדכי יורש את ביתו ומעמדו של המן. אסתר מבקשת מהמלך לבטל את גזרת השמד על היהודים והמלך מאשר לה ולמרדכי לשלוח איגרות חתומות בטבעת המלך, הקוראות ליהודים להגן על עצמם מפני אויביהם.

וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן; וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה. לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר.

וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב.

(אסתר פרק ח, פסוקים טו-יז)

היהודים נלחמים באויביהם ביום בו קבע המן להשמידם, ומנצחים. עשרת בני המן נתלים על עץ. מרדכי ואסתר קובעים את ימי הניצחון כימי משתה ושמחה לדורות, ומתקנים את מנהגי החג. הם קוראים לחג פורים, על שם הפור [גורל] שהפיל המן. 

בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם.

[…]

וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים. לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.

(אסתר פרק ט, פסוקים א; כ-כב)

הספר ששלחו מרדכי ואחר כך גם אסתר אל כל היהודים הוא אולי סיפור המגילה עצמו, ואנו קוראים אותו עד היום, וחוגגים את החג שקבעו.