מקור
וַיִּכְתֹּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ […] אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז.
[…] וְלִהְיוֹת הַיְּהוּדִים עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם.
אסתר פרק ח, פסוקים י-יג
וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם׃
נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים׃
[…] וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם׃
אסתר פרק ט פסוקים א-ב, ה
עקרונות בתכנון הלמידה
שאלות מהותיות
- מה עושים כאשר יש התנגשות בין מערכת האמונות של הפרטים והחברה?
- מתי ראוי לאתגר את הערכים או האמונות של חברה?
- כיצד אמונות, מוסר וערכים משפיעים על ההתנהגות שלנו?
שאלות מהותיות הקשורות לתוכן
- מה בין התגוננות לנקמה?
- כיצד אפשר לנתב כעס לפעולות מועילות וראויות?
רקע למורה
לאחר שאסתר המלכה מקבלת את תמיכתו של אחשוורוש בה ובעמה, היא עומדת בפני בעיה – לא ניתן לבטל את האגרות החתומות בטבעת המלך שנשלחו בידי המן, ולא ניתן לבטל את הצו להרוג ביהודים. מתוך כך, מרדכי ואסתר מוציאים אגרות נוספות, אף הן חתומות בטבעת...
עוד
לאחר שאסתר המלכה מקבלת את תמיכתו של אחשוורוש בה ובעמה, היא עומדת בפני בעיה – לא ניתן לבטל את האגרות החתומות בטבעת המלך שנשלחו בידי המן, ולא ניתן לבטל את הצו להרוג ביהודים. מתוך כך, מרדכי ואסתר מוציאים אגרות נוספות, אף הן חתומות בטבעת המלך, הנותנות היתר ליהודים להגן על עצמם מפני אויביהם ולעשות כרצונם באויביהם. האגרות מנוסחות באותה לשון בה נוסחו אגרות המן " לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד", מעין מידה כנגד מידה. האגרות קובעות שהמטרה של ההרג היא להגן על היהודים מפני "כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם". לצד זאת, המגילה מזכירה מטרה נוספת ללחימה – "לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם". ניתן לראות שהמגילה מחזיקה עמדה כפולה ביחס למעשה ההרג היהודי, היא מתארת אותו הן כמעשה הגנה והן כמעשה נקמה.
כאשר מגיע היום בו קבע המן כיום ההשמדה של היהודים, עומדים היהודים להגנתם והורגים באויביהם. המגילה מפרטת את מספר ההרוגים בכל מדינות המלך – 75,000, ואסתר אף מבקשת יום נוסף של היתר להרוג עבור היהודים בשושן הבירה, ומקבלת זאת. לצד התיאורים הללו, שיכולים להתפרש כמעשי נקמה שחורגים מגבולות המוסר, המגילה חוזרת ומדגישה 3 פעמים, שהיהודים לא נגעו בביזה, למרות שהדבר הותר להם. בנוסף, בכתב ההיתר של אחשוורוש ניתן להם היתר להרוג גם טף ונשים, ואילו בפעולת הנקם של היהודים מוזכרת הריגת "אויביהם", ויתכן והרג זה הופנה רק לאלו שאכן היוו איום. ייתכן שבניסוחים אלה המגילה רומזת לנו שכל אירועי ההרג האלה לא נבעו מתאוות נקם או הנאה חלילה מההרג.
נדמה שניתן למצוא במגילה עצמה עמדה כפולה בנוגע לשאלה האם היה מדובר באירוע הגנה או נקמה. כיום, הקריאה בפסוקים אלה, מתוך הנורמות המוסריות של התרבות והזמן בו אנו נמצאים, מביאה לעיתים להסתייגות ואף רתיעה והתקוממות נגד המתואר בפסוקים, משום הוקעה תרבותית של מעשי נקם ואלימות. אך לא תמיד ולא בכל תרבות נקמה נתפסה כמעשה לא מוסרי. בבסיס הנקמה עומדת תפיסת צדק, כאשר הנקמה נעשית כנגד עוול שנגרם לקורבן. לצד זאת, באתיקה ובחוק של ימינו יש הסכמה רחבה שמשום שהיא נעשית מחוץ למסגרת החוק והצדק, יש בה אלמנט מסוכן שעלול לגרור איתו שרשרת מעשי נקם וערעור הסדר.
לאחר מלחמת העולם השנייה, קמו קבוצות נוקמים יהודיים, כגון קבוצת "הנקם" שבראשה עמד אבא קובנר (1918-1987, משורר ומנהיג הפרטיזנים בגטו וילנה), שמטרתן היתה לנקום בנאצים. בין היתר הם תכננו אירועי הרעלה המוניים של גרמנים והוצאה להורג של פושעים נאציים. מרבית פעולותיהם לא יצאו לפועל, והיו כבר אז גם בין שורדי השואה ובני משפחות נרצחים רבים שהתנגדו לפעולות נקם בנאצים. מצבים כדוגמת רצון הנקם של שורדי השואה, מציבים בפנינו שאלות מוסר מאתגרות, וייתכן שלא ניתן לשפוט או להכריע לגביהם מהמקום בו אנו עומדים.
להעמקה ולדיון 
הצעות לפעילויות 
להרחבה - מה ההבדל בין נקמה להגנה עצמית? באילו מקרים תגובה לפגיעה תיחשב הגנה עצמית? ובאילו מקרים היא תיחשב נקמה? כיצד ניתן לדעת אם מדובר בהגנה או בנקמה?
- מה המניע למעשי נקמה ומה המניע להגנה עצמית? האם זה תמיד נכון? האם יש צורת תגובה עדיפה לדעתכם? הסבירו.
- לפי המגילה, מה הוביל לאירוע ההרג בו הרגו היהודים אנשים רבים? כיצד מכנה המגילה את האנשים אותם הרגו היהודים? מה ניתן ללמוד מכך לגבי המניעים של היהודים להרוג את אנשים אלה?
- האם לדעתכם אירוע ההרג המתואר במגילה היה מעשה נקמה או הגנה עצמית? הסבירו והביאו הוכחות מהפסוקים שלמדתם (שימו לב להבדל בין הניסוח בצו המלך לניסוח לגבי מה שקרה בפועל).
- באיגרות שכתבו אסתר ומרדכי ליהודים, נאמר שמותר ליהודים גם לבזוז את אויביהם. המגילה מזכירה 3 פעמים שהיהודים לא נגעו בביזה. מה המגילה רוצה לומר לנו בכך לגבי אמות המוסר של אלו שהשתתפו בהרג? האם לדעתכם ניתן לפעול באופן אלים – כמו הרג – ובכל זאת לנהוג באופן מוסרי? הסבירו.
- כיצד אתם מרגישים למול תיאורי ההרג של היהודים? איך אתם הייתם רוצים שהמגילה תסיים את הסיפור על ההתמודדות של היהודים עם סכנת ההשמדה שעמדו בפניה?
- ייתכן שהיו בין היהודים בממלכות אחשוורוש גם כאלה שהסתייגו מהלחימה. כיצד לדעתכם ניתן לפעול במקרים בהם מערכת האמונות של החברה אינה תואמת את האמונות של היחיד? מה הייתם אומרים לאדם כזה, שחי בתקופת המגילה, ואינו מעוניין להשתתף בלחימה?
- מה לדעתכם חוגגים בפורים, האם חוגגים את נקמת היהודים באויביהם או את יכולת ההגנה של היהודים מפני הצרים עליהם? אולי את עצם ההצלה? האם לדעתכם המגילה נותנת תשובה ברורה בנושא? הסבירו.
- התפיסה הרווחת בחברה שלנו היא שמעשי נקמה אינם מוסריים וראויים. הסבירו תפיסה זו. האם לדעתכם יש בכל זאת מצבים בהם נקמה היא תגובה אפשרית? למה? כיצד ניתן להתייחס לסיפורי נקמה של יהודים בנאצים אחרי השואה? ישנם ניצולי שואה שאמרו שהנקמה שלהם היא שהם ממשיכים לחיות ולא נותנים לשואה לפגוע בכוח החיים שלהם. איזו מין נקמה זו?
- הן לגבי סיפור המגילה הן לגבי שורדי השואה עולה השאלה: האם תקיפת האויבים מהווה הגנה עצמית בלבד או נקמה. דונו: האם ניתן בכלל להפריד, האם יש קו ברור שעובר בין השניים? האם במלחמה אפשר באמת להחליט ולקבוע גבולות? האם אחרי המלחמה התשובה ברורה יותר?
- האם הרג היהודים באויביהם היה צעד הגנתי או ביטוי לרצון לנקמה? הציעו לתלמידים לבחון את שתי האפשרויות ואת המניעים להן: באמצעות קומיקס או צ'אט הם יציגו שיחה בין שני יהודים בני התקופה: אחד דורש נקמה ואחד מתמקד בהגנה. עליהם לפרט איך כל אחד מסביר את עמדתו ומצדיק אותה. לסיכום הם יכולים להוסיף נקודת מבט בת זמננו.
- חלקו את התלמידים לקבוצות. כל קבוצה תדון במקרה אחד ותנסה להכריע האם מדובר בנקמה או בהגנה עצמית. כמקרים לדיון הביאו מקרים אקטואליים (כמו מקרה מקומי שקשור בקהילה היהודית או מדובר בתקשורת), ומקרים יומיומיים מחיי התלמידים (כמו עלבונות ברשת חברתית וכדומה). בקשו מהתלמידים לבטא במצגת את הדעות השונות שנשמעו בקבוצה ואת תהליך החשיבה שעברו מול השאלה. תוכלו להכין להם תבנית של שקופיות שהם יכניסו אליה את סיכום המידע של הדיון, למשל: המקרה, בעד/ נגד, הסבר, חלופה ותמונת אילוסטרציה. בכיתות בהן אין מחשבים חלקו דף למילוי, והתלמידים יציגו בעל פה את שלמדו.
- לִמדו על אַבָּא קוֹבְנֶר וקבוצת "נָקָם": לאחר השואה קמו קבוצות רבות שקראו לנקום בנאצים. היו קיצוניים כמו אבא קובנר שקראו להרוג 6 מיליון גרמנים (רבים לא הבדילו בין הנאצים לבין גרמנים חפים מפשע). המתונים יותר מבין קוראי הנקם יצאו נגד תפיסה זו, ביניהם אַנְטֶק (יצחק) צוּקֶרְמן, שהיה ממובילי מרד גטו ורשה:
הנה, אנשים בעלי כוח, בעלי כישורים, יושבים ימים ולילות ומרבים להתווכח על נקמה […] הייתי בעד פעולות נקם, אבל דובר על פעולות שלא הייתי נותן להן את ידי בשום אופן, כמו הרעלת בארות, נהרות. גם אחרי כל מה שעשו לנו הגרמנים, ההומניזם היהודי לא נכחד.
לא הייתי נותן את ידי לפעולות "עיוורות", נגד המונים, לפעולות של נקמה קולקטיבית.
צריך היה לנקוט באמצעי גמול אינדיבידואליים.
היתה דרושה סלקציה והיו דרושים פסקי דין.
(בלי שום מקרה מוות: סיפורים מקיבוץ לוחמי הגטאות, הוצאת בבל ובית לוחמי הגטאות 2007)
דונו בגישתו של צוקרמן: האם אתם יכולים להבין או להצדיק את רצונו לנקום במרצחים הנאציים? האם לדעתכם הוא שונה מאבא קובנר שרצה לנקום בחברה באופן כללי ללא אבחנה? מדוע לדעתכם ה"נוקמים" לא סמכו על בתי הדין שקמו לאחר השואה והעמידו לדין את הנאצים על פשעי מלחמה, ורצו לעשות דין לעצמם?ראוי להוסיף שיש עדויות על ניצולים שניתן להם נשק והוצע להם להרוג גרמנים, והם סירבו באומרם: "לא זו דרכנו כיהודים". האם אתם מסכימים שזו לא דרכה של היהדות?
- לִמדו על כוח ועל הדרך לצבור כוח בידי נקמה או אחזקה בעמדת הקורבן.
- לִמדו את המדרש המספר על טביעת המצרים בים:
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּם [והמצרים טבעו בו]
בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַעֲשֵׂי יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנַי?
(תלמוד בבלי מסכת סנהדרין, דף לט עמוד ב)
מה מלמד המדרש על נקמה וחמלה?
- התבוננו בציור של ארתור שיק המתאר את תליית המן, מתוך מגילת אסתר שאייר. תוכלו להוסיף מידע על היצירה: האיש היושב הוא דיוקן של האמן עצמו, המילים שהוא כותב בהתבוננו ב'המן הנאצי' הן: "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי". מילים אלה מקשרות בין העבר הרחוק והקרוב של העם היהודי. את המגילה יצר האמן שנים ספורות לאחר השואה. מידע נוסף על המגילה של שיק יש בכתבה באתר ג'רוסלם פוסט.
דונו: מדוע האמן מעטר את המן בצלבי קרס? במה שונה המסופר במגילה על הרג היהודים באויביהם, מאירועים רבים אחרים בהיסטוריה היהודית? מה זה יכול ללמד לגבי משאלות הלב של היהודים בתקופות של פורענות כלפיהם? כיצד אתם חשים מול משאלות לב אלו? האם משאלות הלב בהכרח מעידות על מעשים?
- לִמדו את המקור:
בשכונתו של רבי מאיר היו בריונים שיום-יום היו מצערים ומטרידים אותו. יום אחד החליט רבי מאיר להתפלל למותם של הרשעים, כך שהם יפסיקו להטריד בני אדם ויפסיקו סוף-סוף לחטוא. התפלל עליהם רבי מאיר שימותו.
אמרה לו ברוריה אשתו: האם כתוב בספר תהילים 'יִתַּמּוּ חוֹטְאִים מִן הָאָרֶץ'?! לא, כתוב 'יִתַּמּוּ חַטָּאִים'. במקום להתפלל שהחוטאים יעלמו מהעולם, עליך להתפלל שהחטאים ייפסקו, שהבריונים הללו שמצערים אותך בכל יום סוף-סוף יפסיקו לחטוא. בַּקש עליהם רחמים שיחזרו בתשובה.
ביקש רבי מאיר רחמים עליהם , וחָזרו בתשובה.
(על פי תלמוד בבלי מסכת ברכות, דף י עמוד א)
דונו ביחס השונה של ברוריה ורבי מאיר כלפי הפוגעים בו. מה נוכל ללמוד מכך לגבי נקמה?
