ושתי ואסתר – אקטיביות נשית

ושתי ואסתר, שתי המלכות המוזכרות במגילה, מייצגות פנים שונות של הנהגה נשית ואקטיביזם. ושתי מוצגת במגילה באפיזודה קצרה אך חשובה, המניעה את עלילת המגילה. המלך אחשוורוש, לאחר שבעה ימי משתה כשהוא רווי מיין, קורא לוושתי להופיע בפני ההוללים ולהציג את יופייה. ושתי מסרבת והמגילה אינה מפרטת את הסיבות לסירובה. על פניו מדובר במעשה מרד מפתיע עבור אישה במערכת פטריארכלית, אך נראה שבתרבות הפרסית העתיקה מעמדן של נשים לא היה נמוך כפי שאנו נוטים להניח: הן היו בעמדות כוח מדיניות שונות, ולמלכה הייתה היכולת לקבוע החלטות חשובות בנושאים שונים. על פי המגילה, סירובה של ושתי עורר חשש שתהווה דוגמא לנשות הממלכה ותביא למרד של נשים נוספות בבעליהן. אחשוורוש, בעצת יועציו, קבע שוושתי תוחלף: "ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה".

אסתר נראית בתחילת המגילה כמתאימה לתפקיד האישה הכנועה שחיפש אחשוורוש. היא פסיבית וכל מעשיה הם תולדה של רצונם של הגברים בסביבתה. המגילה מתארת אותה כמי שנעשים דברים בה, כמעט כמו חפץ, ושאינה עושה דבר בעצמה. כך לדוגמא נאמר על אסתר: "ותלקח", "מה יעשה בה", "לא ביקשה דבר". קולה ורצונה אינם נשמעים בחלק זה של המגילה. אך במהלך שיחה עם מרדכי על עתידו של העם היהודי היא משנה את עמדתה ונוקטת עמדה אקטיבית. אסתר מצווה על מרדכי ועל העם כיצד לנהוג, ומנווטת את מהלך הדברים, כדי להניע את המלך אחשוורוש להציל את עמה. חכמים תארו את גישתה זו של אסתר במדרש, כמי שחוזרת ומבקשת ואף דורשת מהחכמים לקבוע את חג הפורים כחג לדורות ולהכניס את המגילה שלה לכתובים.

במאה ה-19 החלה ושתי להיות מודל להזדהות ולחיקוי בקרב חלוצות התנועה הפמיניסטית. סיפורה נכתב מחדש ברוח פמיניסטית והיא תוארה כגיבורה בשירה של אותה תקופה. בשנת 1911 הקדישה המשוררת האמריקאית אלה ווילר ווילקוקס שיר לוושתי, שעודד נשים בארצות הברית ובאנגליה לדרוש את זכות הבחירה. בשירה של ווילקוקס ושתי היא בראש ובראשונה אישה הנאלצת להילחם על כבודה העצמי מול בעלה השיכור. אל מול נשים הנדרשות לציות לבעליהן מתנוססות דמותה של ושתי המזכירה להן שקודם היותה מלכה או רעיה ״אישה עודני, הן, אישה חזקה דיה". כך גם, היללה את ושתי אליזבת קיידי סטנטון, ממנהיגות התנועה הסופרג'יסטית, בספר The Woman's Bible כמי שראויה להערצה לצד דמויות מקראיות אחרות כמו דבורה, חולדה ואסתר. 

לצד השבח הפמיניסטי על ושתי, היו שביקרו את אסתר על היותה פסיבית וצייתנית, אך היו גם מי שראו באסתר כמייצגת פן אחר של מנהיגות נשית. במדרש פמיניסטי בן זמננו שכתבה ביאה ויילר [Bea Wyler] היא הוסיפה על עשרת פרקי המגילה שני פרקים נוספים. בפרק יא מבחינה אסתר בשיעבודה כאישה, ומחליטה לפעול למען "עמהּ" – כלל הנשים. היא מזמנת את המלך ואת מרדכי למשתה, מעלה את הבעיה בפניהם, ומקבלת את הסכמתם לשינוי המצב. בפרק יב היא שולחת איגרות בכל רחבי הממלכה וקוראת לכל הנשים להתאגד וללחום על זכויותיהן. ויילר מסיימת בכך שאסתר מעניקה לוושתי חנינה, עורכת משתה לכבודה ברוב עם ומעניקה לה את הכתר לאות הערכה על הישגיה כדוברת כבוד האדם, ואף ממנה אותה ליועצתהּ האישית. מדרש זה יוצר תיקון לסיפור המגילה שנגמר, בסופו של דבר, ללא שינוי של ממש במעמד הנשים.

ובהמשך לוקחת את העניינים לידיים ופועלת באקטיביות: